הכל התחיל מבעיה שנשמעת קטנה: אנשים קנו תכשיט, ואז התקשרו לחברת האשראי וטענו שלא.
ליעם עמר בן 22, מהרצליה. לפני שנתיים הוא נכנס כשותף ל"אור נשר תכשיטים", רשת שעבדה כמו רוב הבורסה: דף נייר, אקסלים, ושלוש-ארבע מערכות מדף שלא דיברו אחת עם השנייה. היום הרשת מונה תשעה סניפים וכ-40 עובדים, שבעה מהסניפים נפתחו בשנה האחרונה בלבד, והכל רץ על מערכת אחת שהוא בנה בעצמו.
מיפוי לפני שורת קוד אחת
לפני שהוא בנה משהו, ליעם הלך לעמוד בחנות. הוא פתח סניף בראשון, עמד שם על הדלפק ומכר, ורק אחר כך התיישב לכתוב.
"לא יכולתי לבנות מערכת סתם ככה, כי אני לא מכיר את התהליכים."
משם יצא מסמך נהלי עבודה שמפרק את העסק לסקשנים — איש מכירות, שירות לקוחות, צורף, משבץ — עמוד לכל תפקיד, מהרגע שהבן אדם מגיע בבוקר ועד שהוא הולך הביתה.
טופס אחד שהחזיר 22,000 שקל
המערכת הראשונה לא הייתה CRM ולא ERP. היא הייתה טופס חתימה: פרטי הלקוח, פרטי המוכר, פרטי הפריט, המדיניות, וחתימה.
בפרק הוא מספר על עסקה של כמעט 22,000 שקל שלקוח הכחיש. עם הטופס החתום והצילומים מהמצלמות, הכסף חזר. היום, לדבריו, כמעט ואין הכחשות עסקה שהרשת לא מנצחת.
מהטופס למערכת שלמה
כדי שהטופס ידע אילו פריטים קיימים, היה צריך מלאי. כדי שהמלאי יהיה אמיתי, היה צריך להקים מודלים — וכאן מגיע החלק שאף אחד לא מספר עליו בפוסטים על בנייה עם AI:
"זה היה לילות, לילות, שהייתי עובד חודשים. לכתוב את זה ידנית. אין לזה כל כך משהו אחר שאפשר לעשות."
כ-500 מודלים, עשרות אלפי פריטים. משם המערכת המשיכה למשכורות ובונוסים, להנהלת חשבונות פנימית, למעקב אחרי הצורפים והמשבצים במפעל בבורסה, ולניהול הלידים. היא רצה היום על כ-40 מחשבים, ארבעה חודשים בפרודקשן, עם כשעתיים תחזוקה ביום — רובן שיפורים, לא תיקונים.
מה קורה כשפתאום יש דאטה
השינוי הראשון היה כואב: שמונה עובדים פוטרו. לא כי מישהו החליט לקצץ, אלא כי לראשונה היה אפשר למדוד הספק. העסק הצטמצם בעובדים ועשה אותו מחזור.
אחריו הגיע הדוח השעתי. כל שעה נשלחת לקבוצת הוואטסאפ של המנהלים הודעה ארוכה עם מחזור, סליקות בפועל, רווח, פיצול לפי סניף, פיצול בין זהב לכסף, וביצועים לפי עובד. תשעה סניפים הפכו למשהו שאפשר לנטר מהטלפון.
ואז הגיע החלק המעניין באמת. טופס החתימה שודרג כך שהוא שואל מאיפה הלקוח הגיע — מאיזו עיר ומאיזו רשת. מהנתונים התברר שלקוחות מנתיבות נוסעים עד יבנה. אז נפתח סניף בנתיבות.
"זה לא איזשהו קסם או משהו, זה פשוט לקחת מידע, לנתח אותו ולעבוד לפיו."
שישה סניפים נפתחו כך, ולדבריו כמעט כל אחד מהם עבד מהיום הראשון.
החלק שלא נמצא בשום מערכת מדף: החומרה
לכל תכשיט יש תעודת זהות — משקל, קראט, חיתוך האבנים, מספר סידורי. מהמערכת יוצא קובץ ישירות למדפסת זברה שמדפיסה את הברקוד על המדבקה שניתלית על התכשיט.
ואז הם הלכו צעד אחד קדימה וייבאו מדפסת RFID. במקום מדבקה שצריך לסרוק אחת-אחת, צ'יפ קטן שאפשר לקרוא ממרחק. ספירת מלאי, שברשת תכשיטים נעשתה פעם ברבעון או פעם בחצי שנה כי היא קשה מאוד, הפכה למשהו שלוקח דקות: כ-5,000 פריטים בדקה. המערכת משווה מול מה שאמור להיות בסניף ואומרת בדיוק מה חסר.
סרוויס או SaaS
הם הראו את המערכת לאנשים בבורסה, והתגובה חזרה על עצמה שוב ושוב:
"לא שאלו מחיר, לא שום דבר. ברגע שאתה מוכן — תעשה לי גם."
אז הם הקימו את "ליעם טכנולוגיות", לקחו משרד של 300 מטר בקומה מעל חברת התכשיטים, והעסיקו מפתח. כל זה לפני שהמוצר יצא לשוק.
המשפט שלו על למה:
"הידע הטכנולוגי בשלב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו בעולם הוא כמעט דבר לא רלוונטי. מי שיצליח זה מי שביחסי בן אדם לבן אדם יכול לדבר כמו שצריך ולשווק את עצמו כמו שצריך."
מה שעוד לא עובד
ליעם לא מוכר תמונה מושלמת. הסליקה עדיין רצה דרך דף תשלום ולא דרך מסוף פיזי, וזה פוגע בחוויית הקנייה. הצעד הבא הוא לחבר את הסולקים הפיזיים ישירות למערכת, ואחריו לחבר מכשיר XRF שבודק הרכב מתכות, כדי שכל קניית זהב מלקוח תירשם ותאומת.
בפרק אנחנו גם מדברים על העבודה שעשינו יחד על המערכת: סידור RLS מלא והידוק שכבות האבטחה, שזה בדיוק מה שצריך לסגור לפני שמוכרים מערכת ללקוחות אחרים.
להאזין ולצפות בפרק:
- •YouTube: https://youtu.be/a8EZDoa0sqs
- •Apple Podcasts: https://podcasts.apple.com/podcast/id1896662936
- •כל הפלטפורמות: https://danielrechtman.org/Podcast
"מי מפחד מהקוד" הוא הפודקאסט לבעלי עסקים ובילדרים שרוצים להבין AI בלי בולשיט. מגיש: דניאל רכטמן.