תמחור בפיקס פרייס נשמע נוח לשני הצדדים, אבל דניאל רכטמן מספר שיש מצבים שבהם הוא פשוט מסרב לתת מחיר סגור מראש. הסימן הראשון הוא מנכ״ל שלא מכיר מספיק לעומק את העסק שלו, כי אם בעל העסק עצמו לא יודע להגדיר מה בדיוק הוא צריך, אין דרך אמיתית לאמוד את היקף העבודה.
הסימן השני הוא פרויקט בלי התחלה וסוף ברורים. כשאין גבולות מוגדרים למה נכנס פנימה ומה נשאר בחוץ, כל מחיר סגור הופך להימור, והצד שמפסיד ממנו הוא כמעט תמיד המפתח שסופג את כל התוספות בדרך.
הסימן השלישי הוא הכי פחות נוח להיאמר בקול, ובכל זאת דניאל אומר אותו בגלוי: לקוח שהוא פשוט לא סומך עליו. רותם קורא לזה הקטע הלא פוליטיקלי קורקט, ודניאל מסכים איתו לגמרי, כי התחייבות למחיר סגור מול מישהו שאין ביניכם אמון היא מתכון בטוח לחיכוכים.
הקטע הזה מתוך פרק 6 של "מי מפחד מהקוד", שיחה על היום-יום של בילדר ועל איך מתמחרים פרויקטים בלי להישרף.